עמוד האש והענן שיחקו תפקיד מרכזי בהפרדה בין מצרים לישראל בזמן חציית הים. וכך סיכם זאת הרמב”ן: “והנה הכל עשה בשני העמודים הללו”. הקשרים הפיזיקליים בין ענן ואש אפשרו להוליך את בני ישראל בתוך הים מבלי שהם רואים את מצרים בעוד שהמצרים ראו את ישראל. כך יכלו לרדוף אחריהם לתוך הים אך לא ראו את בני ישראל יוצאים מהים. בתהליך ישנם שלושה גורמים – אור היום או חשכת הלילה, אורו של עמוד האש והתכונות האופטיות (העברה והחזרה) של עמוד הענן.
ננסה להסביר את העקרון שמנחה את פירוש הרמב”ן לפסוקים הללו. בתחילת הלילה ה’ רצה שמצרים ירדפו אחרי ישראל לתוך הים, כדי שיטבעו במים, אך לא רצה שישראל יראו את מצרים נכנסים בעקבותיהם, כדי שלא יפחדו. כך מפרש את משמעות הפסוק “דבר אל בני ישראל ויסעו. כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד”. השיטה לעשות זאת היא להעביר את עמוד האש והענן אחורה – בין מצרים ובין ישראל, כאשר עמוד האש קרוב לישראל ועמוד הענן קרוב למצרים. התוצאה היא שבני ישראל לא רואים את מצרים ואילו מצרים כן רואים את ישראל מתקדמים בים ורדפו אחריהם – “כי מי שיש לפני אור אינו רואה את היושב בחושך”. כך ישראל לא הלכו בבהלה כבורחים ממצרים אלא בנחת – “שאלו היה עמוד האש הולך לפני ישראל היו ישראל ממהרים ללכת והמצרים לא יראו ולא יבואו אחריהם. ועתה (כשעמוד האש עומד בניהם) הלכו ישראל לאיטם והיו המצרים רואים את מחנה ישראל מתוך הענן והולכים אחריהם – כי יראו האש מתוך הענן”.
כל זה בלילה, בזמן חציית ים סוף. אך באשמורת הבוקר עמוד האש והענן החליפו את הסדר בניהם – עמוד האש היה לצד מצרים ועמוד הענן קרוב יותר לישראל. ומכיוון שכבר עולה הבוקר ואור השמש מפציע, אז עמוד האש והענן חצצו בין ישראל ומצרים לגמרי והם לא ראו זה את זה. ישראל יצאו מהים והמצרים ברחו לצד השני. “הענן והחושך הם עמוד האש והענן – עמוד האש היה מאיר לכל ישראל בעומדו, והיה מחשיך עתה למצרים מפני היותו בא בעמוד הענן אשר יחשיך עליו, כשמש אשר הענן יכסנו”.
הרעיון הכללי העולה מדברי הרמב”ן הוא שקריעת ים סוף הייתה חוויה שונה מאוד לישראל ולמצרים. כדי להגשים מטרה זו שימשו עמוד האש והענן כמקור אור ותווך מעביר למחצה. הבה נסביר את הפיזיקה של התהליך.
הענן הוא חומר מפזר, כלומר שקרן אור שפוגעת בו לא חוזרת בשלמותה למקום אחד, אלא מתפזרת לכיוונים רבים ולכן התמונה נראית מטושטש, בניגוד למראה שהאור חוזר כמעט בשלמותו. אמנם אין זה אומר שלא חוזר אור שפוגע בענן, כמו כן גם מקדם ההעברה שלו איננו אפסי, חלק מהאור בהחלט נכנס לתוך הענן ויוצא מצידו השני, אך התמונה מטשטשת אך אפשר לראות בבירור משהו שנמצא בצד השני. לצורך נוחות ההסבר נניח שמקדם ההעברה של עמוד הענן יהיה 0.5 כלומר חצי מהאור הנכנס יצליח לצאת, וגם מקדם ההחזרה יהיה 0.5 כלומר חצי מעוצמת האור הפוגע תחזור.
עכשיו נתבונן באיור סכמתי של המתרחש בלילה לפי נקודת המבט של המצרים:
עמוד האש מאיר לכל הכיוונים – חצי מהאור הנכנס לענן מגיע לעיניו של פרעה, מפני שהנחנו מקדם העברה של הענן הוא 0.5. האור גם פוגע בבני ישראל ומוחזר מהם אל הענן ומשם לעיניהם של המצרים, אך מכיוון שבני ישראל אינם עשויים ממתכת מלוטשת, רק חלק קטן מהאור מוחזר מהם. לאחר שהאור המוחזר מבני ישראל עובר את הענן עוצמתו יורדת בעוד 50%, יחד עם הטשטוש שהענן גורם לתמונה העוברת דרכו. לכן בשעת לילה פרעה לא יצליח לזהות דמות של בני אדם, אך יראה היטב את אורו של עמוד האש. כך הוא ידע לרדוף אחרי עמוד האש אך מבלי לראות על מה דורכים ומה בדיוק הם עושים.
מה לגבי בני ישראל? נתבונן באיור זהה אך מנקודת מבטם של ישראל:
על פי ההנחות שעשינו עמוד האש מאיר לכיוון פרעה וחצי מעוצמת האור מגיעה אליו. חלק מהאור מוחזר מהשריון הזהוב של פרשי מצרים, נניח שחצי מהאור מוחזר ממצרים לכיוון הענן, ולכן רק רבע מעוצמת האור עוברת שוב דרך הענן. אם נכנס לענן רבע מעוצמת האור, אזי רק שמינית יצא ממנו, והתמונה כמובן מטושטשת לחלוטין. לעומת זאת האור שפוגע בענן ומוחזר ממנו לעיני ישראל הוא חצי מעוצמתו המקורית, שזה פי 4 גדול יותר מאשר העוצמה בה הם רואים את מצרים. יחד עם זאת אורו של עמוד האש מאיר ישירות לבני ישראל בעוצמתו המלאה. בסיכומו של דבר, בני ישראל רואים בעיקר אור ישיר מעמוד האש, מעט אור מוחזר מהענן, ואילו דמותם המטושטשת של מצרים לא נראית בעיניים כלל, כי זה חלש משמעותית משני מקורות האור האחרים.
דומה לדבר לשני בני אדם, אחד בתוך דירה מוארת ואחד מחוץ לחלונו. מי שעומד בחוץ יראה היטב את האדם בבית, ואילו זה שבבית יתקשה לראות שמישהו עומד ומסתכל עליו מבחוץ. כדברי רבנו בחיי “היו מצרים רואים עמוד האש מתוך הענן, כי מי שהוא יושב בחושך רואה את האור מרחוק, אבל ישראל לא היו רואים את המצריים, כי מי שיש לפניו אור אינו רואה את היושב בחושך”. כל זה במשך הלילה – מצרים רואים את ישראל על מנת לרדוף אחריהם, אך ישראל לא רואים את המצרים “שאלו היה עמוד האש הולך לפני ישראל, היו ישראל נחפזים ללכת, ולא היו רואים אותם המצרים ואל היו באים אחריהם” (המשך דבריו). אבל כאשר הגיעה האשמורת השלישית הבוקר מתחיל לעלות, נכנס מקור אור נוסף שמשנה את המצב. כאשר אור השמש מספיק חזק, האור העובר דרך עמוד הענן חלש בהשוואה לאור השמש. זו הסיבה שאדם העומד מחוץ לחלון חברו במשך היום יראה את פנים הבית הרבה פחות טוב מאשר בלילה. הראיה של בני האדם היא יחסית, והמוח יתמקד באור החזק יותר.
בתמונה : אני עומד בחוץ ומצלם את בלוני יום ההולדת שלי. למרות שלחלון הזכוכית מקדם העברה גבוה, עדין ההשתקפות של העומד בחוץ היא משמעותית משום שפנים הבית חשוך יותר מאשר החוץ.
נתבונן באיור הסכמתי שמתאר את האור באשמורת הבוקר:
עמוד האש עובר לצד המצרים מאחורי עמוד הענן. ישראל רואים את מצרים באמצעות אור שהוחזר ממצרים ועבר דרך הענן. גם מצרים רואים את ישראל באמצעות אור שעבר את הענן, חזר מישראל ועבר שוב דרך הענן. בשני המקרים הללו, אור זה חלש לעומת האור המוחזר מהענן לעיני מצרים או האור העובר דרך הענן ישירות מעמוד האש לעיני ישראל. וכל האורות הללו יחד חלשים לעומת אורה של השמש. כך שלמעשה אף אחד מהם לא רואה אחד את השני, מלבד מצרים שעומדים חשופים מול עמוד האש שהאיר עליהם בעוצמה.[1]
[1] הפרשנים מסבירים את הביטוי “וישקף ה’ אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן” (שמות יד כד) שהשקפה זו היא מלשון שקיפות, כי עמוד האש היה סמוך למצרים וה’ הוציא את חומו מנרתיקו, וכך גרם למצרים חום גדול שהכביד עליהם. על השאלה מדוע ישראל לא נכוו מחומו של עמוד האש עונה הרמב”ן שהאור לא מזיק לצדיקים אלא רק לרשעים “ולהבה תלהט רשעים”.